כחובבת קפה (שלא לומר, מכורה) אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשעברתי לגור בגבעתיים – כלומר, כחצי שנה לפני כתיבת הפוסט הזה, התחלתי לחפש בתי קפה – כאלו שיקלו מעט על המעבר מתל אביב שאהבתי כל כך. שאולי ייאפשרו לי למצוא קהילה חדשה, להיות תרופה מרירה וממכרת לגעגועים.
טוב, זה לא בדיוק עזר, כי תל אביב היא תל-אביב ויש בה דברים שלעולם לא יימצאו בעיר אחרת. תל אביב היא עיר שמגיעה לגבהים אומנותיים גבוהים ומצטיינת במיוחד בקולינריה גבוהה ובשבילי אופניים (אין כאלה בכלל בגבעתיים!), אך כמו כל דבר שמגיע גבוה, תל אביב מצליחה להגיע גם למקומות הנמוכים ביותר. שגעון בלתי פוסק ברחובות, בנייה בלתי פוסקת, רעש וצפיפות ו…
טוב, רגע, לא על הגעגועים לתל אביב אני כותבת אלא על – מדריך לבתי הקפה בגבעתיים (וקצת רמת גן). כלומר, אלו שיצא לי לבקר בהם – בהתייחס לכמה פרמטרים – המיקום ונעימות הישיבה והמרחב, איכות הקפה, איכות הדברים לצד הקפה, וייחודיות באופן כללי.
1. קפה מלבן
קפה מלבן ממוקם במרכז של המרכז בגבעתיים, ברחוב כצנלסון פינת המלבן. למרות שהוא על רחוב ראשי מאוד, עיצבו את המרחב כפינה ירוקה ונעימה כך שהמרחב הופך לנעים ומזמין.
בקפה מלבן יש דלפק ולא מלצרים – דבר שאני אוהבת במיוחד, כי אני קונה כשאני רוצה, לוקחת וכאן מתחיל החופש שלי לשבת בשקט. למעשה, זה בית הקפה הכי “תל אביבי” שמצאתי בגבעתיים – יש אווירה של מקום שרוצים להיות בו, מקום “נכון”. אבל לשים רגע בצד את השיק התל אביבי, בקפה מלבן יש את ה’פניני’ (סנדוויץ’ איטלקי) הכי טעים שאכלתי אי פעם. למעשה, התפריט פה מצומצם מאוד. יש קפה – וקפה טעים, יש מעט קוראסונים טריים, עוגיות וריבועי שוקולד, ויש שפע של סנדביצ’ים שמוגשים בלחם מיוחד (או – פניני), שרואים שהם טריים, ורואים שמי שהרכיב את החיבור המיוחד בכל סנדביץ’ ידע בדיוק מה הוא עושה.
יצא לי לאכול סה”כ שני סוגים של פניני – פניני פטריות שהיה פשוט מושלם, ופניני מוצרלה – שהיה גם מושלם. גם למי שלא אוהב קפה, שווה להגיע לקפה מלבן בשביל זה. אה, והקפה טעים מאוד!
המחירים הוגנים, יש הרבה שולחנות, האווירה טובה, הקפה טעים, ולכן בסולם בתי הקפה בגבעתיים הוא מקבל 5/5
2. קפה גינה
הקפה ממוקם בשדרות ירושלים ברמת-גן, קרוב מאוד לבית שלי – אבל לא במיקום מאוד מרכזי. זה בית קפה “קלאסי”, כלומר עם שולחנות ומלצרים, ועל-אף שהקפה ממוקם על רחוב ראשי, רוב השולחנות נמצאים בפנים, ב”גינה” הפנימית. זה סוג של חצר פנימית עם דשא סינטטי שיכול להרגיש כמו “גינה”, אבל לא בדיוק – ולכן המרכאות. כשמלא שם, ההרגשה די צפופה, אבל כשבאים בשעות פחות עמוסות די נעים ושקט לשבת. המוזיקה נעימה, הרבה פעמים ישראלית (פלוס גדול מבחינתי), והאוכל – מאוד מאוד טעים.
למעשה, הבעלים של הקפה היה שף בכמה מסעדות בסצנה התל-אביבית, עד שהגיעו שנות ה-40 של חייו והוא החליט שזה הזמן לעבור למקום שקט יותר, ופתח פנינה קולינרית קטנה ברמת-גן. זה גם מסביר את איכות האוכל. כל מנה שיוצאת – עוגות, מטבלים, לחמים – מוקפדת וטעימה מאוד.
לי אישית יצא בעיקר לבוא לקפה ועוגה, ולארוחת בוקר. אני כבר אקדים ואומר – למי שמחפש רק קפה, זה לא המקום למצוא אותו. הוא לא מיוחד ולא כל כך טעים. אבל העוגות שנראות פשוטות – מפתיעות מאוד בטעם שלהן. פעם אחת הגעתי ורציתי לאכול משהו מתוק וקטן ומשום שלא היה משהו אחר שענה על ההגדרה, לקחתי את עוגת התפוזים. ציפיתי לדבר היבש והקצת מתוק מדי שמקבלים לפעמים, אבל לא. עוגת התפוזים של קפה גינה עשירה מאוד במרקם ובטעם, ומעוטרת בתפוז שלא רק מוסיף יופי אלא גם טעם תפוזי מריר מעט ומענג מאוד מבחינתי. ובנוסף – כך גיליתי בפעם השלישית שהזמנתי אותה – העוגה ללא גלוטן.
למי שלא אוהב להתחייב למנה גדולה, יש בתפריט של קפה גינה הרבה מנות קטנות, כמו סלט ביצים מעולה, וממרחים שונים אחרים. המינוס היחיד בכל זה הוא שכשמזמינים מנת לחם היא מגיעה באמת “מנה”, כלומר קטנה מאוד, וכל תוספת לחם עולה לא מעט. אז ההרגשה היא שזה לא הכי משתלם, ומצד שני – התפריט עשיר במנות הקטנות האלה, וכל אחת מהן טעימה מאוד. בנוסף לכל זה עושים במקום פיצה טרייה, פסטות ומנות אחרות שאני מצפה לטעום בהזדמנות.
לסיכום: המיקום לא רע, ובשעות לא עמוסות גם די שקט ונעים לשבת, הקפה לא מיוחד אבל האוכל מצוין – ועוגת התפוז היא אחת הטובות שטעמתי, אם לא הכי טובה.
הציון שלי לקפה גינה הוא 4.5/5
קפה גינה, שדרות ירושלים 7, רמת גן
3. קפה נלסון
קפה נלסון ממוקם במיקום מרכזי מאוד על רחוב כצנלסון, והוא סוג של קפה-בר-מסעדה. אפשר לשבת גם סביב הבר, יש בו Happy hour, וגם תפריט עסקיות צהריים.
נעים לשבת שם, יש הרבה מקום גם בפנים וגם בחוץ, המלצרים נחמדים, והתפריט עשיר במנות ובשתייה.
יצא לי להזמין שקשוקה בשני צבעים – אדומה וירוקה, ודווקא הירוקה שציפיתי לה יותר הייתה קצת מאכזבת – יותר מדי שמנת, אולי, והאדומה הייתה מצוינת!
הקפה… מוגש יפה – מגיע עם שתי קוביות סוכר ועוגיה. ובמחיר קצת מופרז (17 למי שלא שותה חלב רגיל).
נדמה שהבונוס הכי גדול של קפה נלסון הוא לא צפוי. יש בו מזגן! משום מה הרבה בתי קפה בגבעתיים ממוקמים על הרחוב הראשי ושוכחים שהחל מסוף מאי כבר צריך לחשוב פעמיים לפני שיוצאים אליהם אם אין אפשרות, לפחות תיאורטית, להתרפק קצת על קור המזגן.
כך שבימים חמים כנראה שזה אחד מבתי הקפה היחידים שמציעים את המענה הזה.
הצוות נחמד. המוזיקה נעימה. וסה”כ, מלבד המחירים היקרים (והעבודה שיש מלצרים “רגילים” וטיפ כבכל מסעדה) נעים מאוד לשבת פה. 4/5
4. קפה נייברס
קפה נייברס נמצא למעשה גם הוא ברמת-גן, על הגבול הדרומי של גבעתיים, ובעיקר – מאוד קרוב לאיפה שאחותי גרה. ולכן יוצא לנו להיפגש שם לפעמים. הוא נקרא “קפה נייברס” ובאמת יש הרגשה ‘סודית’ לקפה, כאילו מכירים אותו רק מי שגרים לידו.
התפריט של קפה נייברס עשיר מאוד. יש ארוחות בוקר עד שעה 12 (שלא יצא לי לטעום), יש דיל צהריים, ויש הרבה מאוד מנות. אפשר גם להזמין 4 מנות פתיחה קטנות במחיר של שלוש – אבל ספוילר או אזהרה – המנות מאוד קטנות ועולות די הרבה ביחס לכמות שמקבלים. אני ואחותי הזמנו ארבע מנות כאלה ויצאנו רעבות יותר מלפני שאכלנו, וקצת מאוכזבות מהגודל ומזה שלפחות באותו יום, להכל היה חסר מלח (ואני בכלל לא מאלה ששופכים מלח על כל דבר אפילו בלי לטעום).
חוץ ממנות הפתיחה, יש הרבה מנות עיקריות, שלפחות לפי השם שלהן מפתיעות. יש פסטות ופיצות וגם מנות בכיוונים יותר אסייאתיים – גבינת חלומי ברוטב קארי הודי (אכלנו והיה ממש טעים), פאד תאי (לא ניסינו) ועוד הפתעות.
זה בית קפה מצוין למפגשים. שקט ופרטי ונעים. השירות טוב. האוכל לא רע בכלל, ואפשר לשבת שם הרבה זמן בלי לשים לב.
קפה לא שתיתי שם, אבל כן אכלתי עוגת גזר בציפוי לימון שהייתה נחמדה ודי גדולה.
המחיר די גבוה והייתי מצפה ממקום “שכונתי” להיות קצת יותר נוח לכיס. אבל סה”כ החוויה חיובית ובכל זאת יוצא לי לחזור לשם שוב ושוב. לכן קפה נייברס מקבל 4/5 בסך הכל.
קפה נייברס. אלוף דוד 2 רמת-גן (רמת חן).
5. נירו קפה
הקפה עם הכי הרבה אופי שפגשתי פה בסביבה הוא נירו קפה. אני גרה מאוד קרוב אליו, ולפעמים אני עוברת ליד ורואה שיש התרחשות. בשישי אחד הייתה הופעה חיה של להקה עם טרומבון.
זה מרגיש שמי שמגיע לקפה נירו מגיע רק לשם. ובמיוחד בימי שישי – שאז יש מקומות שמורים במיוחד לקבוצת האופנוענים שממלאים את המקום, ואפשר בקלות לזהות אותם.
באחד מימי שישי בבוקר ישבתי שם, בראיון למדור השירה של “הארץ”, ובגלל שהיה בוקר עמוס מי שמילצר אותנו היה אופנוען עם לבוש “קלאסי” – בנדנה, ז’קט עור, ובכל זאת עם חיוך על הפנים ושירותיות מופתית. ולמרות שאני לא לקוחה קבועה ועוד לא מרגישה בבית, ברור שיש מי שכן וזה מבחינתי סימן חשוב וחיובי בבית קפה.
ולמרות הרצון שיש לי שוב להיות חלק מבית קפה, כמו שהייתי אי אז בימי תל אביב, לא מצאתי את עצמי בקפה הזה. הרגשתי שכמעט, ובכל זאת – הקפה עצמו לא מספיק טעים לי, והאוכל לא תפס אותי, ונחמץ לי מעט הלב כי באמת שקפה נירו הוא הקפה הכי קרוב לקפה שכונתי ידידותי ומזמין, רק שלא הקפה ולא האוכל נשמרו לי בזיכרון כמשהו שבמיוחד בא לי לחזור בשבילו.
יש שם מבחר של עוגיות נחמדות, ארוחת בוקר די פשוטה (שזה לא דבר רע), טוסט נחמד, אבל אולי הגעתי עם ציפיות מעט גבוהות מקפה אחרי כל בתי הקפה שמתמחים בקפה וקליית קפה שמסתובבים להם בתל אביב. קפה “רגיל” כבר לא עושה לי את זה מספיק, ואני אולי כבר קצת סנובית מדי מכדי להשתייך. אבל זה אולי יגיע.
בכל מקרה, נירו קפה שווה ביקור, במיוחד כשנעים בחוץ ובימי שישי. 4/5.
נירו קפה, כצנלסון 148, גבעתיים.
6. הקפה של תום
היתרון של הקפה הזה – הוא טעים מאוד. החיסרון – הכל בחוץ, ובאזור די מרכזי (בצומת סירקין-ביאליק) ויכול להיות די רועש. והעובדים, לפי מה שראיתי, מאוד צעירים. בכלל, באזור גבעתיים יש עובדים הרבה יותר צעירים מאשר בתל אביב בבתי קפה, אולי באמת כי בתל-אביב בתי קפה הם מרכזי תרבות ואמנות, ובגבעתיים- קצת פחות. אז העובדים הם לא שחקנים / אמנים / מוזיקאים שמחכים לפריצה ובינתיים ממלצרים, אלא כנראה בני נוער בגילאים שונים, או מקסימום אחרי צבא שעוד מחפשים את הדרך (לא בדקתי את זה “מדעית”, אבל זו ההתרשמות שלי).
ועכשיו לקפה של תום. לי אישית קצת רועש, ועם זאת – הקפה טעים ואפשר גם לקנות את פולי הקפה הבייתה, יש סנדביצ’ים וקינוחים קטנים, וגם פה ההרגשה היא שנוצר קהל קבוע סביב בית הקפה. עדיין לא אני, אבל יש.
זה אחד המקומות היחידים באזור שמוכרים קפה איכותי ומגדירים את עצמם לא רק “בית קפה”, אלא “חנות קפה”.
חוץ מהקפה, יש תצוגת ברווזי גומי למי שחובב את הז’אנר ומחפש איפה לקנות בגבעתיים.
אני מודה שאני צריכה לשבת במקום קצת יותר כדי לתת דיווח וציון בצורה מעמיקה יותר. ובינתיים, משום שלא עשיתי זאת, המקום מקבל 3.5/5 – היתרון הוא הקפה עצמו, והמבנה של בית הקפה שמזכיר מאוד בתי קפה “תל אביביים”, אבל החיסרון – המיקום המרכזי, וזה שאין מקום שקט להיכנס אליו.
הקפה של תום, סירקין 14, גבעתיים
7. קפה ברגו
את ברגו אי אפשר לשים בשורה אחת עם בתי הקפה האחרים, משום שהוא לא ממש בית קפה אלא יותר חנות קפה. ובכל זאת, זה אחד המקומות היחידים באזור שמכין את הקפה של עצמם. יש מבחר של תערובות קפה, ואין בחנות שום דבר מלבד מכונת קפה, תערובות של פולי קפה, ואביזרים לחובבי קפה.
בנוסף, יש שלט על הבר שמבהיר שאין במקום קפה “רותח” או “מפורק”, מה שגורם לי להעריך מאוד את הבעלים של קפה ברגו, שבאו לחנך את הציבור לשתות קפה כמו ש”צריך” לשתות קפה ולא בכל מיני המצאות וגחמות שאופייניות מאוד לקהל הישראלי.
הקפה חזק מאוד, לאוהבי קפה מריר מעט, והמקום מרגיש כמו מקום משפחתי של מישהו שחשוב לו להביא משהו טוב ומרוכז. כמו הקפה החזק שמוגש בכוס קטנה, כך גם המקום – קטן ותמציתי.
קפה ברגו, שדרות ירושלים 43, רמת גן. פתוח בשעות הבוקר והצהריים, כולל בשבת.
8. רולדין, שיינקין
בימיי השוטטות הראשונים שלי בגבעתיים, מצאתי את עצמי נמשכת דווקא לשבת ברולדין. זה הייתה ההיפך הגמור ממה שציפיתי מעצמי – לשבת בסניף של רשת, מקום שאין בו ייחודיות או שייכות.
אבל בגבעתיים, בה לא תמיד יש בבתי הקפה חלל פנימי לשבת בו, או שבתי קפה (באזור שלי לפחות) ממוקמים על כבישים ראשיים, רולדין ענה על שלושה צרכים שהיו לי ולא ידעתי: הוא קרוב לבית, נמצא על צומת ראשית אבל לא ממש בלב העניינים כמו שאר בתי הקפה והכי חשוב – היצע מאוד גדול של מתוקים (טעימים!) וקפה טעים ואפילו טעים מאוד.
למדתי להכיר בעובדה, שעל אף שרולדין היא רשת ולי יש כמעט אינסטינקט מיידי לשלול מקום שכזה, האוכל שם טעים. העוגות טובות, המאפים טעימים, יש מבחר גדול ומפתיע, והמחירים שווים לכל כיס.
חוץ מהקפה, יש שני קינוחים שאהבתי פה במיוחד: עוגיות הפרג הקטנות, ועוגת המנגו האישית (“מגנוליה”) שמורכבת מהרבה שכבות טעימות (והנה התאור שלהם שלקוח מתוך אתר רולדין: פיננסייר שקדים, קרמו מנגו פסיפלורה ומוס שמנת שוקולד לבן. וזה לא רק נשמע טעים.
נכון, זו רשת, אבל בזכות זה אפשר להרגיש לרגע אחד עשירים יותר, ולזכות במבחר עשיר יותר, בלי לשבור את הכיס. שזה גם יתרון במצב הנוכחי, שבו מחירי הקפה והמזון בכלל רק עולים ועולים כל הזמן.
יש הרבה מקום בחוץ ומעט מקום בפנים, ואפשר לשבת לזמן ארוך בלי שאף אחד שם לב. שזה ייתרון למי שרוצה לבוא לעבוד עם מחשב, לחשוב, או סתם לצאת לרגע מהשגרה. מה שכן, פחות מומלץ להגיע בזמן של חנוכה (אלא אם ריח של טיגון סופגניות והמון שנזכר ברגע האחרון במסיבות החנוכה של הילדים הוא מה שאתם רוצים לחוות.
בתי קפה שהייתי רוצה לבקר בהם ועוד לא הספקתי
פורת ספרים וקפה
על רחוב ביאליק ברמת גן ישנו מה שמסתבר כמוסד ספרותי, חנות הספרים ובית הקפה “פורת ספרים”. כבר מהשלט רואים שזה מקום שקיים שם זמן רב.
בתור חנות ספרים יצא לי לשוטט במקום פעמיים. ופעמיים לרצות מאוד לקנות ולהתלהב ממגוון הספרים בכלל וספרי השירה בפרט.
מה שעוד לא יצא לי לעשות זה לשבת, לקנות קפה ואולי לצדו איזו עוגיה נחמדה או כריכון, לפתוח ספר ולצלול לתוך העולם האהוב עליי, זה שקיים קצת בפנים וקצת בחוץ. הייתי רוצה לעשות זאת, ואני מקווה בקרוב שזה יקרה.
Gana – עגלות קפה
ברחבי גבעתיים ורמת גן, בלבם של פארקים וגנים שונים, מסתתרות עגלות קפה בשם Gana שיצא לי לפגוש מבלי להתכוון במהלך שיטוטי בעיר. למשל יש עגלה אחת שניצבת בפארק האהוב עליי בסביבה שלי, בגינה ליד הכללית ברחוב קפלן ברמת גן.
שקט שם עד שאני שוכחת שאני בעיר וחושבת שאני שוב ביישוב הקהילתי שממנו הגעתי.
וחוץ מהמיקום הזה, יש עוד שני מיקומים לעגלת הקפה Gana, בלב גינות וכיכרות באזור, ועדיין לא הייתי באף אחד מהם
Gana, עגלות קפה, קפלן 9 רמת גן ובמקומות נוספים ברחבי העיר
כתיבת תגובה