קצת הרהורים בעקבות השיר “הכל במידה”, ועל איך מגיעים לאיזון בין “טוב”, “רע”, “גבוה”, “נמוך”, הרבה מדי, מעט מדי, גבול ושפע, כשכל דבר מכיל בתוכו את היפוכו?
“אני אוכלת לבדי על הספה” הוא שיר על בדידות מול הטלוויזיה, בעצם. אבל ראיתי אמא בבית קפה שאיננה לבדה ואיני בטוחה מה מבין השניים בודד יותר.
זאת ועוד בפוסט (ובשיר)