**עדכון אחרון : דצמבר 2024**
אמל"ק קטן / נ.ב של התחלה
רוב בתי הקפה ברמת גן גבעתיים נעימים בעיקר בימים לא חמים או קרים מדי, משום שהרבה מהם מציעים מקום ישיבה רק בחוץ. אבל יש גם יוצאים מהכלל. דבר נוסף – הבנתי מכתיבת המאמר הזה שבעצם האבולוציה של בתי הקפה היא שככל שבית קפה מתקדם יותר, הוא עובר למודל חדש של ויטרינה וללא מלצרים, ואילו בתי הקפה היותר מיושנים בתפיסתם בדרך כלל עדיין בנויים במודל של מלצרים/טיפ/ארוחות בוקר ומנות שונות כמו פסטות וסלטים וכריכים. פה ערכתי סקירה של שני הסוגים, ובעצם לא הבנתי את החלוקה הזאת בעת הכתיבה – אלא זו מסקנה של בדיעבד. אני חושבת שעבור חובבי הקפה לכשעצמו – הטעם שלו, האיכות שלו – אפשר להסיק שאם יש ויטרינה במקום הקפה יהיה איכותי יותר. אבל אולי זה לא מחייב. שווה לבדוק את זה לעומק)
כחובבת קפה (שלא לומר, מכורה) אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשעברתי לגור בגבעתיים – כלומר, כחצי שנה לפני כתיבת הפוסט הזה, התחלתי לחפש בתי קפה – כאלו שיקלו מעט על המעבר מתל אביב שאהבתי כל כך. שאולי ייאפשרו לי למצוא קהילה חדשה, להיות תרופה מרירה וממכרת לגעגועים.
טוב, זה לא בדיוק עזר, כי תל אביב היא תל-אביב ויש בה דברים שלעולם לא יימצאו בעיר אחרת. תל אביב היא עיר שמגיעה לגבהים אומנותיים גבוהים ומצטיינת במיוחד בקולינריה גבוהה ובשבילי אופניים (אין כאלה בכלל בגבעתיים!), אך כמו כל דבר שמגיע גבוה, תל אביב מצליחה להגיע גם למקומות הנמוכים ביותר. שגעון בלתי פוסק ברחובות, בנייה בלתי פוסקת, רעש וצפיפות ו…
טוב, רגע, לא על הגעגועים לתל אביב אני כותבת אלא על – מדריך לבתי הקפה בגבעתיים (וקצת רמת גן). כלומר, אלו שיצא לי לבקר בהם – בהתייחס לכמה פרמטרים – המיקום ונעימות הישיבה והמרחב, איכות הקפה, איכות הדברים לצד הקפה, וייחודיות באופן כללי.
ואם בכל זאת תרצו לקרוא על ההבדל בין תרבות הקפה של תל אביב לזו של גבעתיים, כתבתי קצת על זה במאמר הבא: למה אני שותה פחות קפה בגבעתיים. אבל בואו נתחיל:
1. קפה מלבן
קפה מלבן ממוקם במרכז של המרכז בגבעתיים, ברחוב כצנלסון פינת המלבן. למרות שהוא על רחוב ראשי מאוד, עיצבו את המרחב כפינה ירוקה ונעימה כך שהמרחב הופך לנעים ומזמין.
בקפה מלבן יש דלפק ולא מלצרים – דבר שאני אוהבת במיוחד, כי אני קונה כשאני רוצה, לוקחת וכאן מתחיל החופש שלי לשבת בשקט. למעשה, זה בית הקפה הכי "תל אביבי" שמצאתי בגבעתיים – יש אווירה של מקום שרוצים להיות בו, מקום "נכון". אבל לשים רגע בצד את השיק התל אביבי, בקפה מלבן יש את ה'פניני' (סנדוויץ' איטלקי) הכי טעים שאכלתי אי פעם. למעשה, התפריט פה מצומצם מאוד. יש קפה – וקפה טעים, יש מעט קוראסונים טריים, עוגיות וריבועי שוקולד, ויש שפע של סנדביצ'ים שמוגשים בלחם מיוחד (או – פניני), שרואים שהם טריים, ורואים שמי שהרכיב את החיבור המיוחד בכל סנדביץ' ידע בדיוק מה הוא עושה.
יצא לי לאכול סה"כ שני סוגים של פניני – פניני פטריות שהיה פשוט מושלם, ופניני מוצרלה – שהיה גם מושלם. גם למי שלא אוהב קפה, שווה להגיע לקפה מלבן בשביל זה. אה, והקפה טעים מאוד!
המחירים הוגנים, יש הרבה שולחנות, האווירה טובה, הקפה טעים, ולכן בסולם בתי הקפה בגבעתיים הוא מקבל 5/5
2. קפה גינה
הקפה ממוקם בשדרות ירושלים ברמת-גן, קרוב מאוד לבית שלי – אבל לא במיקום מאוד מרכזי. זה בית קפה "קלאסי", כלומר עם שולחנות ומלצרים, ועל-אף שהקפה ממוקם על רחוב ראשי, רוב השולחנות נמצאים בפנים, ב"גינה" הפנימית. זה סוג של חצר פנימית עם דשא סינטטי שיכול להרגיש כמו "גינה", אבל לא בדיוק – ולכן המרכאות. כשמלא שם, ההרגשה די צפופה, אבל כשבאים בשעות פחות עמוסות די נעים ושקט לשבת. המוזיקה נעימה, הרבה פעמים ישראלית (פלוס גדול מבחינתי), והאוכל – מאוד מאוד טעים.
למעשה, הבעלים של הקפה היה שף בכמה מסעדות בסצנה התל-אביבית, עד שהגיעו שנות ה-40 של חייו והוא החליט שזה הזמן לעבור למקום שקט יותר, ופתח פנינה קולינרית קטנה ברמת-גן. זה גם מסביר את איכות האוכל. כל מנה שיוצאת – עוגות, מטבלים, לחמים – מוקפדת וטעימה מאוד.
לי אישית יצא בעיקר לבוא לקפה ועוגה, ולארוחת בוקר. אני כבר אקדים ואומר – למי שמחפש רק קפה, זה לא המקום למצוא אותו. הוא לא מיוחד ולא כל כך טעים. אבל העוגות שנראות פשוטות – מפתיעות מאוד בטעם שלהן. פעם אחת הגעתי ורציתי לאכול משהו מתוק וקטן ומשום שלא היה משהו אחר שענה על ההגדרה, לקחתי את עוגת התפוזים. ציפיתי לדבר היבש והקצת מתוק מדי שמקבלים לפעמים, אבל לא. עוגת התפוזים של קפה גינה עשירה מאוד במרקם ובטעם, ומעוטרת בתפוז שלא רק מוסיף יופי אלא גם טעם תפוזי מריר מעט ומענג מאוד מבחינתי. ובנוסף – כך גיליתי בפעם השלישית שהזמנתי אותה – העוגה ללא גלוטן.
למי שלא אוהב להתחייב למנה גדולה, יש בתפריט של קפה גינה הרבה מנות קטנות, כמו סלט ביצים מעולה, וממרחים שונים אחרים. המינוס היחיד בכל זה הוא שכשמזמינים מנת לחם היא מגיעה באמת "מנה", כלומר קטנה מאוד, וכל תוספת לחם עולה לא מעט. אז ההרגשה היא שזה לא הכי משתלם, ומצד שני – התפריט עשיר במנות הקטנות האלה, וכל אחת מהן טעימה מאוד. בנוסף לכל זה עושים במקום פיצה טרייה, פסטות ומנות אחרות שאני מצפה לטעום בהזדמנות.
לסיכום: המיקום לא רע, ובשעות לא עמוסות גם די שקט ונעים לשבת, הקפה לא מיוחד אבל האוכל מצוין – ועוגת התפוז היא אחת הטובות שטעמתי, אם לא הכי טובה.
הציון שלי לקפה גינה הוא 4.5/5
קפה גינה, שדרות ירושלים 7, רמת גן
3. קפה נלסון
קפה נלסון ממוקם במיקום מרכזי מאוד על רחוב כצנלסון, והוא סוג של קפה-בר-מסעדה. אפשר לשבת גם סביב הבר, יש בו Happy hour, וגם תפריט עסקיות צהריים.
נעים לשבת שם, יש הרבה מקום גם בפנים וגם בחוץ, המלצרים נחמדים, והתפריט עשיר במנות ובשתייה.
יצא לי להזמין שקשוקה בשני צבעים – אדומה וירוקה, ודווקא הירוקה שציפיתי לה יותר הייתה קצת מאכזבת – יותר מדי שמנת, אולי, והאדומה הייתה מצוינת!
הקפה… מוגש יפה – מגיע עם שתי קוביות סוכר ועוגיה. ובמחיר קצת מופרז (17 למי שלא שותה חלב רגיל).
נדמה שהבונוס הכי גדול של קפה נלסון הוא לא צפוי. יש בו מזגן! משום מה הרבה בתי קפה בגבעתיים ממוקמים על הרחוב הראשי ושוכחים שהחל מסוף מאי כבר צריך לחשוב פעמיים לפני שיוצאים אליהם אם אין אפשרות, לפחות תיאורטית, להתרפק קצת על קור המזגן.
כך שבימים חמים כנראה שזה אחד מבתי הקפה היחידים שמציעים את המענה הזה.
הצוות נחמד. המוזיקה נעימה. וסה"כ, מלבד המחירים היקרים (והעבודה שיש מלצרים "רגילים" וטיפ כבכל מסעדה) נעים מאוד לשבת פה. 4/5
4. קפה נייברס
קפה נייברס נמצא למעשה גם הוא ברמת-גן, על הגבול הדרומי של גבעתיים, ובעיקר – מאוד קרוב לאיפה שאחותי גרה. ולכן יוצא לנו להיפגש שם לפעמים. הוא נקרא "קפה נייברס" ובאמת יש הרגשה 'סודית' לקפה, כאילו מכירים אותו רק מי שגרים לידו.
התפריט של קפה נייברס עשיר מאוד. יש ארוחות בוקר עד שעה 12 (שלא יצא לי לטעום), יש דיל צהריים, ויש הרבה מאוד מנות. אפשר גם להזמין 4 מנות פתיחה קטנות במחיר של שלוש – אבל ספוילר או אזהרה – המנות מאוד קטנות ועולות די הרבה ביחס לכמות שמקבלים. אני ואחותי הזמנו ארבע מנות כאלה ויצאנו רעבות יותר מלפני שאכלנו, וקצת מאוכזבות מהגודל ומזה שלפחות באותו יום, להכל היה חסר מלח (ואני בכלל לא מאלה ששופכים מלח על כל דבר אפילו בלי לטעום).
חוץ ממנות הפתיחה, יש הרבה מנות עיקריות, שלפחות לפי השם שלהן מפתיעות. יש פסטות ופיצות וגם מנות בכיוונים יותר אסייאתיים – גבינת חלומי ברוטב קארי הודי (אכלנו והיה ממש טעים), פאד תאי (לא ניסינו) ועוד הפתעות.
זה בית קפה מצוין למפגשים. שקט ופרטי ונעים. השירות טוב. האוכל לא רע בכלל, ואפשר לשבת שם הרבה זמן בלי לשים לב.
קפה לא שתיתי שם, אבל כן אכלתי עוגת גזר בציפוי לימון שהייתה נחמדה ודי גדולה.
המחיר די גבוה והייתי מצפה ממקום "שכונתי" להיות קצת יותר נוח לכיס. אבל סה"כ החוויה חיובית ובכל זאת יוצא לי לחזור לשם שוב ושוב. לכן קפה נייברס מקבל 4/5 בסך הכל.
קפה נייברס. אלוף דוד 2 רמת-גן (רמת חן).
5. נירו קפה
הקפה עם הכי הרבה אופי שפגשתי פה בסביבה הוא נירו קפה. אני גרה מאוד קרוב אליו, ולפעמים אני עוברת ליד ורואה שיש התרחשות. בשישי אחד הייתה הופעה חיה של להקה עם טרומבון.
זה מרגיש שמי שמגיע לקפה נירו מגיע רק לשם. ובמיוחד בימי שישי – שאז יש מקומות שמורים במיוחד לקבוצת האופנוענים שממלאים את המקום, ואפשר בקלות לזהות אותם.
באחד מימי שישי בבוקר ישבתי שם, בראיון למדור השירה של "הארץ", ובגלל שהיה בוקר עמוס מי שמילצר אותנו היה אופנוען עם לבוש "קלאסי" – בנדנה, ז'קט עור, ובכל זאת עם חיוך על הפנים ושירותיות מופתית. ולמרות שאני לא לקוחה קבועה ועוד לא מרגישה בבית, ברור שיש מי שכן וזה מבחינתי סימן חשוב וחיובי בבית קפה.
ולמרות הרצון שיש לי שוב להיות חלק מבית קפה, כמו שהייתי אי אז בימי תל אביב, לא מצאתי את עצמי בקפה הזה. הרגשתי שכמעט, ובכל זאת – הקפה עצמו לא מספיק טעים לי, והאוכל לא תפס אותי, ונחמץ לי מעט הלב כי באמת שקפה נירו הוא הקפה הכי קרוב לקפה שכונתי ידידותי ומזמין, רק שלא הקפה ולא האוכל נשמרו לי בזיכרון כמשהו שבמיוחד בא לי לחזור בשבילו.
יש שם מבחר של עוגיות נחמדות, ארוחת בוקר די פשוטה (שזה לא דבר רע), טוסט נחמד, אבל אולי הגעתי עם ציפיות מעט גבוהות מקפה אחרי כל בתי הקפה שמתמחים בקפה וקליית קפה שמסתובבים להם בתל אביב. קפה "רגיל" כבר לא עושה לי את זה מספיק, ואני אולי כבר קצת סנובית מדי מכדי להשתייך. אבל זה אולי יגיע.
בכל מקרה, נירו קפה שווה ביקור, במיוחד כשנעים בחוץ ובימי שישי. 4/5.
נירו קפה, כצנלסון 148, גבעתיים.
6. קפה גבע
למי שעקב באדיקות אחרי בתי הקפה השונים במאמר הזה, לא קשה להבין שאחד המוטיבים החוזרים בבתי קפה בגבעתיים הוא ששכחו פה, משום מה, שהרבה מאוד ימים פה הם חמים. חמים מאוד. ומי שכמוני, עובד בבית וצריך מקום מדי פעם ללכת לעבוד בו, העובדה שאין מזגן, שאין חלל פנימי מזמין לשבת בו – מקשה מאוד "להתמסר" לבית קפה. בניגוד לאורח החיים שלי בתל-אביב, בגבעתיים המשרד שלי הוא בעיקר בבית.
אבל – קפה גבע מחולק לשלושה חלקים – חוץ, מרפסת עישון, ו… הפלא ופלא – גם חלל פנימי. מזגן ממש. והעיצוב בפנים נעים ומזמין וכיף לשבת.
מה גם שיש שם פיצות בעשייה ביתית, תפריט עם מבחר גדול של מנות וקינוחים. זה למעשה מוגדר כ"בית קפה איטלקי", כלומר בית קפה ומסעדה איטלקית.
ובאמת למי שרוצה לבוא ולהתענג על קפה איכותי, אני לא בטוחה שזה המקום (או כמעט אף מקום בגבעתיים, בעצם…). אבל כן אפשר לשבת שם בנעימות וקרירות וללא הפרעה.
כמו כמעט בכל בתי הקפה פה באזור שבהם עובדים מלצרים ומלצריות, גם בקפה גבע המלצרים צעירים מאוד. ולכן לא תמיד מקבלים שירות שלא מרגיש כמו "יציאה ידי חובה" (וזה הרגע שאני חושבת שהגיע הזמן שאכתוב את המאמר על החלום שלי, שמלצרים בארץ ירוויחו משכורת ממש ושזה יהיה קריירה לכל דבר, כמו באירופה).
אם לסכם, נעים לשבת פה, יש מבחר רב של ארוחות בוקר (שמוגשות עד השעה 12:30), היצע טבעוני רחב, תפריט קינוחים עשיר, ומזגן.
קפה גבע, בן גוריון 259, רמת גן
7. הקפה של תום
**עדכון – דצמבר 24**: אחרי שכתבתי על המקום ההומה והמרכזי של קפה תום, גיליתי שנפתח סניף נוסף – הסניף שאני הרבה הרבה יותר אוהבת – ברחוב שיינקין. שם שקט יותר (בדרך כלל, על אף שבונים ממול בניין חדש) ומרגיש לי אישי יותר, משפחתי יותר, ובוגר יותר. כנראה כי הוא ממוקם לא על צומת די מרכזית בין רמת-גן לגבעתיים, אלא ברחוב שקט ובורגני יותר בגבעתיים.
הסניף החדש אהוב עליי בהרבה. אותו קפה – כולל פולים לרכישה, אחלה סינמון רול, מבחר גדול של מתוקים אישיים, שלושה סוגים בלבד של סנדביצ'ים (אחד מהם טבעוני) ונעים מאוד לשבת. גם כאן הישיבה היא ברחוב, אבל משום שזה נכתב בדצמבר – זה דווקא ייתרון כי נעים מאוד. בקיץ זה שוב יהיה בעייתי ואיכנס ללופ של "איך לעזאזל פותחים מקום בלי מזגן"…
**פוסט מקורי**:
היתרון של הקפה הזה – הוא טעים מאוד. החיסרון – הכל בחוץ, ובאזור די מרכזי (בצומת סירקין-ביאליק) ויכול להיות די רועש. והעובדים, לפי מה שראיתי, מאוד צעירים. בכלל, באזור גבעתיים יש עובדים הרבה יותר צעירים מאשר בתל אביב בבתי קפה, אולי באמת כי בתל-אביב בתי קפה הם מרכזי תרבות ואמנות, ובגבעתיים- קצת פחות. אז העובדים הם לא שחקנים / אמנים / מוזיקאים שמחכים לפריצה ובינתיים ממלצרים, אלא כנראה בני נוער בגילאים שונים, או מקסימום אחרי צבא שעוד מחפשים את הדרך (לא בדקתי את זה "מדעית", אבל זו ההתרשמות שלי).
ועכשיו לקפה של תום. לי אישית קצת רועש, ועם זאת – הקפה טעים ואפשר גם לקנות את פולי הקפה הבייתה, יש סנדביצ'ים וקינוחים קטנים, וגם פה ההרגשה היא שנוצר קהל קבוע סביב בית הקפה. עדיין לא אני, אבל יש.
זה אחד המקומות היחידים באזור שמוכרים קפה איכותי ומגדירים את עצמם לא רק "בית קפה", אלא "חנות קפה".
חוץ מהקפה, יש תצוגת ברווזי גומי למי שחובב את הז'אנר ומחפש איפה לקנות בגבעתיים.
אני מודה שאני צריכה לשבת במקום קצת יותר כדי לתת דיווח וציון בצורה מעמיקה יותר. ובינתיים, משום שלא עשיתי זאת, המקום מקבל 3.5/5 – היתרון הוא הקפה עצמו, והמבנה של בית הקפה שמזכיר מאוד בתי קפה "תל אביביים", אבל החיסרון – המיקום המרכזי, וזה שאין מקום שקט להיכנס אליו.
**עדכון: העליתי ל-4 כוכבים בזכות הסניף החדש 🙂 ואפשר אפילו 4.5**
הקפה של תום, סירקין 14, גבעתיים, שיינקין 41, גבעתיים
8. Gana – עגלות קפה
ברחבי גבעתיים ורמת גן, בלבם של פארקים וגנים שונים, מסתתרות עגלות קפה בשם Gana שיצא לי לפגוש מבלי להתכוון במהלך שיטוטי בעיר. למשל יש עגלה אחת שניצבת בפארק האהוב עליי בסביבה שלי, בגינה ליד הכללית ברחוב קפלן ברמת גן.
שקט שם עד שאני שוכחת שאני בעיר וחושבת שאני שוב ביישוב הקהילתי שממנו הגעתי.
מיקום נוסף שיוצא לי הרבה להגיע אליו הוא "גאנה סקאוור" בכיכר בורכוב. כביכול מקום מרכזי, אבל בכלל לא רועש, נעים מאוד (כל עוד מזג האוויר בחוץ נעים) ואפילו יש שם שמיכות פיקניק שאפשר לפרוש וספרים.
ישנם מיקומים נוספים שעדיין לא יצא לי להגיע אליהם.
הקפה של גאנה לא רע בכלל, יש גם תה לבחירה (של "תה יזרעאל", שמציע מבחר מאוד מאוד טעים ומעניין לאוהבי תה) מבחר עוגיות, והכי חשוב – אפשר לשבת שם, בפארק או בכיכר, לשכוח מהכביש הסואן שנמצא רק כמה עשרות מטרים משם, אבל מרגיש הרבה יותר רחוק.
ממליצה מאוד לשבת באחת העגלות עם ספר או לשיחה טובה, במיוחד בימים לא חמים מדי.
Gana, עגלות קפה, קפלן 9 רמת גן, בכיכר בורכוב ובמקומות נוספים ברחבי העיר.
9. נונו מימי גבעתיים
רק שנה וקצת אחרי שעברתי לגבעתיים גיליתי את בית הקפה הזה. מסתבר שנונו מימי היא רשת של בתי קפה. עם לא מעט סניפים. בהוד השרון, הרצליה, פתח תקווה, נס ציונה. אבל בגבעתיים יש סניף אחד בלבד – די סמוך לתל אביב. נונו מימי ממוקם בלב מתחם יוקרתי שמקיף גינה משותפת מטופחת ונעימה, ורק להגיע לשם מרגיש כמו כניסה לעולם אחר, יוקרתי יותר.
בית הקפה תואם מאוד לסביבה שלו. הוא גדול מאוד, עם מקומות ישיבה בחוץ ובפנים, ויש בו הרבה מרחבים מאוד פרטיים ואקוסטיקה טובה מאוד. כל העיצוב שופע עץ, מה שמייצר אפקט מרגיע, ונעשה בטוב טעם. אנשים באים לעבוד שם עם לפטופים, אמהות עם ילדים בשעות הבוקר.
זה סוג של בית קפה משולב עם מעדנייה, כך שלצד ויטרינה עשירה בעוגות ומאפים, יש גם מקרר עם פסטה טרייה, ממרחים, רטבים ונקניקים. אפשר לקנות מפות משובצות ופרחים. ההרגשה היא כאילו לרגע מגיעים לפינה אירופאית קטנה.
אבל, אם מגיעים למקום מה"צד של תל אביב", קצת קשה למצוא את הכניסה כי הכל מסביב בנייה וכבישים ראשיים. אם מגיעים מה"צד של גבעתיים", הכניסה נעימה מאוד ופרטית.
קבעתי עם חברים שם, והיה שפע של מקום לשבת בו. המוזיקה נעימה מאוד, וכולנו הרגשנו רגועים. יכולנו להתמקד בשיחה ולמצוא לנו פינה משלנו.
יש מבחר גדול של משקאות ומאכלים בתפריט, ואפשר להזמין גם דרך מערכת אלקטרונית (ולקבל הודעת טקסט כשהאוכל מוכן) או בדלפק (וגם אז מקבלים הודעה). אין פה מלצרים שלוקחים הזמנות, רק שמפנים את השולחנות. וזה דבר שאני אוהבת מאוד – כי זה נותן הרגשה של חופש להישאר במקום בלי שום לחץ.
מבחינתי נונו מימי הוא תגלית גדולה. נכון, זו רשת ולא בית קפה שכונתי עם הרגשה אישית, אבל מכל בתי הקפה באזור – נדמה לי שכאן הכי נוח לבוא ולעבוד ולמצוא פינה שקטה לזמן ארוך. נעים לשבת גם בפנים וגם בחוץ, ורואים שהכל עוצב ונבחר בקפידה.
נונו מימי גבעתיים, אריאל שרון 4. עדיף להגיע מתוך גבעתיים.
10. קפה ברגו
את ברגו אי אפשר לשים בשורה אחת עם בתי הקפה האחרים, משום שהוא לא ממש בית קפה אלא יותר חנות קפה. ובכל זאת, זה אחד המקומות היחידים באזור שמכין את הקפה של עצמם. יש מבחר של תערובות קפה, ואין בחנות שום דבר מלבד מכונת קפה, תערובות של פולי קפה, ואביזרים לחובבי קפה.
בנוסף, יש שלט על הבר שמבהיר שאין במקום קפה "רותח" או "מפורק", מה שגורם לי להעריך מאוד את הבעלים של קפה ברגו, שבאו לחנך את הציבור לשתות קפה כמו ש"צריך" לשתות קפה ולא בכל מיני המצאות וגחמות שאופייניות מאוד לקהל הישראלי.
הקפה חזק מאוד, לאוהבי קפה מריר מעט, והמקום מרגיש כמו מקום משפחתי של מישהו שחשוב לו להביא משהו טוב ומרוכז. כמו הקפה החזק שמוגש בכוס קטנה, כך גם המקום – קטן ותמציתי.
קפה ברגו, שדרות ירושלים 43, רמת גן. פתוח בשעות הבוקר והצהריים, כולל בשבת.
11. רולדין, שיינקין
בימיי השוטטות הראשונים שלי בגבעתיים, מצאתי את עצמי נמשכת דווקא לשבת ברולדין. זה הייתה ההיפך הגמור ממה שציפיתי מעצמי – לשבת בסניף של רשת, מקום שאין בו ייחודיות או שייכות.
אבל בגבעתיים, בה לא תמיד יש בבתי הקפה חלל פנימי לשבת בו, או שבתי קפה (באזור שלי לפחות) ממוקמים על כבישים ראשיים, רולדין ענה על שלושה צרכים שהיו לי ולא ידעתי: הוא קרוב לבית, נמצא על צומת ראשית אבל לא ממש בלב העניינים כמו שאר בתי הקפה והכי חשוב – היצע מאוד גדול של מתוקים (טעימים!) וקפה טעים ואפילו טעים מאוד.
למדתי להכיר בעובדה, שעל אף שרולדין היא רשת ולי יש כמעט אינסטינקט מיידי לשלול מקום שכזה, האוכל שם טעים. העוגות טובות, המאפים טעימים, יש מבחר גדול ומפתיע, והמחירים שווים לכל כיס.
חוץ מהקפה, יש שני קינוחים שאהבתי פה במיוחד: עוגיות הפרג הקטנות, ועוגת המנגו האישית ("מגנוליה") שמורכבת מהרבה שכבות טעימות (והנה התאור שלהם שלקוח מתוך אתר רולדין: פיננסייר שקדים, קרמו מנגו פסיפלורה ומוס שמנת שוקולד לבן. וזה לא רק נשמע טעים.
נכון, זו רשת, אבל בזכות זה אפשר להרגיש לרגע אחד עשירים יותר, ולזכות במבחר עשיר יותר, בלי לשבור את הכיס. שזה גם יתרון במצב הנוכחי, שבו מחירי הקפה והמזון בכלל רק עולים ועולים כל הזמן.
יש הרבה מקום בחוץ ומעט מקום בפנים, ואפשר לשבת לזמן ארוך בלי שאף אחד שם לב. שזה ייתרון למי שרוצה לבוא לעבוד עם מחשב, לחשוב, או סתם לצאת לרגע מהשגרה. מה שכן, פחות מומלץ להגיע בזמן של חנוכה (אלא אם ריח של טיגון סופגניות והמון שנזכר ברגע האחרון במסיבות החנוכה של הילדים הוא מה שאתם רוצים לחוות.
בתי קפה שהייתי רוצה לבקר בהם ועוד לא הספקתי
קפה עוזיאלה
למעשה זה בית הקפה הראשון שישבתי בו כשעברתי לעיר, והזמנתי ארוחת בוקר נחמדה. אבל הייתי רוצה לחזור לשם ולכתוב על זה כמו שצריך. בינתיים רק אומר שזה בית קפה שכונתי חמוד, ושלידו יש גם ירקן ומעדנייה נחמדה. בימי שישי בבוקר כמעט אי אפשר למצוא מקום, מה שמנע ממני לשבת שם פעם אחת כשדווקא התכוונתי. סקירה מורחבת יותר, בהמשך.
קפה עוזיאלה, עוזיאל 114 רמת גן
פורת ספרים וקפה (**עדכון – בינתיים בית הקפה נסגר, ונשארה רק החנות…**)
על רחוב ביאליק ברמת גן ישנו מה שמסתבר כמוסד ספרותי, חנות הספרים ובית הקפה "פורת ספרים". כבר מהשלט רואים שזה מקום שקיים שם זמן רב.
בתור חנות ספרים יצא לי לשוטט במקום פעמיים. ופעמיים לרצות מאוד לקנות ולהתלהב ממגוון הספרים בכלל וספרי השירה בפרט.
מה שעוד לא יצא לי לעשות זה לשבת, לקנות קפה ואולי לצדו איזו עוגיה נחמדה או כריכון, לפתוח ספר ולצלול לתוך העולם האהוב עליי, זה שקיים קצת בפנים וקצת בחוץ. הייתי רוצה לעשות זאת, ואני מקווה בקרוב שזה יקרה.
קפה יאיא
נסעתי באופניים, בדרך לרכבת הקלה ברחוב ביאליק, ופתאום ראיתי בית קפה "נחבא אל הכלים", שנראה חמוד מאוד. זה בית קפה מהסוג ה"ישן", כלומר – כזה שיש בו תפריט, מלצרים, ומנות יחסית קלאסיות של בתי קפה. ככה קראתי לפחות בגוגל מפס על המקום. ארוחות בוקר, סנדביצ'ים, מחירים הוגנים, בעלים שרוצה לרצות את הלקוחות – דבר לא מובן מאליו.
אבל עוד לא הייתי שם, ולכן הוא נמצא פה בינתיים 🙂
קפה ג'וני
**מה שכתוב פה נכתב לפני שביקרתי בקפה ג'וני, שכאמור – עדיין לא הייתי שם אף פעם**
על קפה ג'וני – שהוא בית קפה קטן ו"אולד סקול" (עם מלצרים ותפריט "רגיל" של בית קפה) שמעתי שמועה שיש שם מדיניות של "אנטי לפטופיסטים" והם מעדיפים שאת שולחנותיהם יתפסו אנשים שבאים לאכול ולהזמין. אישית, אני לא מתחברת למדיניות הזאת – על אף שאני מבינה אותה מאוד. יכול להיות שכמודל כלכלי יש בזה פחות רווח, ותחום המסעדנות ובתי הקפה הוא תחום קשה מאוד בארץ. ועם זאת, משום שיש הרבה אנשים שעובדים מהבית ועם המחשב – בתי קפה בתל אביב (למשל… וכן, אני יודעת שאני מזכירה את תל אביב הרבה, אבל זו ללא ספק בירת בתי הקפה של הארץ) אימצו מודל חדש שבו יש הרבה שולחנות קטנים, ויש בריסטות שמחכים מאחורי הויטרינה עמוסת הכריכים והמאפים להזמנה. כך יש חיסכון בכוח האדם, ומצד שני – התאמה לשוק העבודה שעבר בהרבה למודל היברידי או אונליין.
אז אני לא אגיד לאף בית קפה איך להתנהל. מהתבוננות נדמה לי שבתי הקפה הפכו, או יכולים להפוך, לחלק מהעולם המתפתח של שוק העבודה מרחוק. אבל קפה ג'וני הוא יותר "שכונתי", ובעצם – אוכל להגיד עליו יותר רק אחרי שאבקר בו.
מה שאני כן יכולה להגיד הוא שזה אחד מבתי הקפה היחידים באזור מזרח גבעתיים שיש בו מקום ישיבה בפנים. וזה הופך אותו לנדיר בנוף הקיצי בעיקר.
קפה ג'וני, כצנלסון 125 גבעתיים
כתיבת תגובה